לורנס נ' כלל מימון אשראי צרכני בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפני בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצל"פ גב' אפרת הלר, מיום 13.10.13 שניתנה בתיק איחוד מס' 1399892135, במסגרתה הותר על כנו צו תשלומים חודשי ע"ס של 1,200 ₪, שנקבע בהחלטה קודמת שניתנה בהעדרו של המבקש, ביום 23.7.13.

ההחלטה נשוא הערעור ניתנה במעמד המבקש ובא כוחו ביום 13.10.13, כאשר בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 10.11.13 ובאיחור של 8 ימים.

2.לבר"ע צורפה בקשה להארכת מועד הנשענת על תצהירו של המבקש, לפיו סיבת האיחור נעוצה בחג אלאדחא (חג הקורבן) ובכך שב"כ המבקש היה שבוע ימים בחופש.

3.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נימוקיה ובהחלטת כב' הרשמת, אני מוצאת לדחות את הבקשה אף ללא קבלת תשובה מטעם המשיבים.

4.תקנה 119 (ה) לתקנות ההוצאה לפועל קובעת כי בקשת רשות ערעור תוגש תוך 20 ימים מיום מתן ההחלטה, אם ניתנה בפני הצד המבקש לערער, כבענייננו. בהתאם לתקנה 128(א) לתקנות ההוצאה לפועל, הסמכות להאריך מועד שנקבע בחיקוק נתונה לבית המשפט כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הקובעת כי ניתן להאריך מועד שנקבע בחיקוק מטעמים מיוחדים.

בבשא 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן נקבע ע"י ביהמ"ש העליון "אין חולק כי במסגרת בחינת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד, מייחס בית-המשפט משקל למידת האיחור בהגשת ההליך. ככל שמתארך משך האיחור, כך תהא נטייתו של בית-המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד; ומנגד, ככל שמשך האיחור קצר יותר, יתייחס בית-המשפט לבקשה ביתר חיוב. יחד עם זאת, אף כאשר מדובר באיחור קל בן ימים ספורים בלבד, לא תינתן הארכת המועד כדבר שבשגרה והנטל על המבקש להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים מתן אורכה להגשת ההליך..... טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו..".

"טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ (ראו: רע"א 10436/07 הראל ציון נ' בנק הפועלים בע"מ).

5.בענייננו, מדובר באיחור קל יחסית. עם זאת, הנימוק שנתן המבקש לאיחור אינו בגדר "טעם מיוחד", שכן המבקש ידע או היה צריך לדעת מראש את המועד להגשת הבר"ע, ולהיערך בהתאם. מדובר באיחור הנעוץ בבעל הדין ולא בנסיבות חיצוניות כלשהן.

6.אף לגוף הבקשה, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטת כב' הרשמת. מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת אשר ניתנה לאחר שהמבקש נחקר בחקירה פרונטלית לפני כב' הרשמת ולאחר שקבעה כי הרושם שנתקבל מחקירתו הוא כי אינו מגלה את כל הפרטים אודות הכנסתו החודשית.

עיינתי בפרוטוקול החקירה (והמבקש בחר שלא לצרף בלתו) ודומה כי לא מעט שאלות ותהיות בחקירה נותרו ללא מענה. כך למשל, לא ברור מה התמורה הכספית שנתקבלה כנגד מכירת עסקו של המבקש, כאשר בתחילת חקירתו טען כי זה נמכר לחמותו ובהמשך טען כי היא קיבלה אותו ללא תמורה "עם החובות" שרבצו על העסק.

מכלל התשובות בחקירה עולה כי המבקש/החייב לא ממצה את פוטנציאל ההשתכרות שלו, שכן מדובר בבחור צעיר ובריא בן 27, אשר עפ"י הנטען עובד מספר שעות ליום ומשתכר סך של 1,500 ₪ לחודש, זאת חרף העובדה כי מתנהלים נגדו תיקי הוצל"פ בסך חוב כולל של 200,000 ₪, ולחילופין כי אינו מגלה את כל הנתונים אודות הכנסתו האמיתית, שכן קשה להלום כי הוא, אשתו ובתו מתפרנסים מהכנסה חודשית של כ – 1,500 ₪, וכי אמו של המבקש משלמת עבורו משכנתא חודשית בסכום דומה !!

וכבר נקבע כי התערבותה של ערכאת הערעור בקביעת גובהו של צו החיוב בתשלומים, תהא מצומצמת ותיעשה במשורה, זאת נוכח העובדה כי רשם ההוצאה לפועל הוא האחראי על בחינת יכולת הפרעון של החייב בהתאם לנסיבותיו והמופקד על עריכת חקירת היכולת בעניינו. (ראה בעניין זה בר"ע 1071/03 דרור גולן נ. בנק לאומי לישראל בע"מ).

בענייננו, צו התשלומים החודשי נקבע לאחר חקירת המבקש, על סמך התשובות שניתנו ובשים לב לכך שהוא לא סיפק תשובות משכנעות אודות מקורות הכנסתו. בנסיבות, לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת כב' הרשמת ולא מצאתי הצדקה להתערב בה ומכאן אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ב טבת תשע"ד, 25 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: